<h1>ספר החינוך מצוה נ"ג</h1>
<h2>דף כז.</h2>
לדון בדיני הפותח בור במקום שהוא כשלון לבני אדם, שנאמר [שמות כ"א] וכי יפתח איש בור וגומר, כמו שכתיב בפרשה. ולאו דווקא בור אלא אפילו שיח ומערה, ולא נאמר בור אלא ללמד שיהא בו כדי להמית דהיינו עשרה טפחים. שרשיה כבר נכתב. דיניה כגון מה שאמרו שור ולא אדם, חמור ולא כלים, חופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו, שחייב, הפקיר בורו גם כן פטור לפי שברשותו חפר, מה שאין כן בחופר ברשות הרבים שאינו חופר ברשות מתחלה ולפיכך חייב בו בכל צד. וכן החופר בור ברשותו סמוך לרשות הרבים ממש ולא הפקיר בורו ואין שום דבר מפסיק בין הבור ורשות הרבים, כגון אלו החופרים לאושין, פירוש יסודות לכותליהם, פטור. ומפני כן פטור, אף על פי שאי איפשר לרבים להשמר אחר שהוא סמוך לדרך כל כך, שאי איפשר לישוב הארץ בלתי שיעשו כל אחד יסודות לבתיהם. ודין המגלה בור אף על פי שלא חפרו שאמרו זכרונם לברכה שחייב [ב"ק מ"ט ע"ב], דמכל מקום בעל התקלה הוא. וחילוק הדינין הבאין בעניין הגילוי לפי כסויו של בור בחלשו וחזקו, ודין בור של שותפין בעניין הכיסוי, ודין בור שחפרוהו שנים זה אחר זה על מי מהן חיובו, ודיני חיוב שיש לו לאדם בהרחקת הנזק כדי שלא יבוא הנזק לבני אדם במימיו וקוציו ובזכוכיותיו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק ג' [כ"ז ע"א] וה' [מ"ט ע"ב] מקמא ובתרא [ס' ע"א]. ונוהגת בזכרים שעליהם לעשות דין ולא בנקבות שהן אינן דנות, אבל מכל מקום בכלל דין התשלומין הן, בין הזיקו או הוזקו.
<h2>דף מט:</h2>
לדון בדיני הפותח בור במקום שהוא כשלון לבני אדם, שנאמר [שמות כ"א] וכי יפתח איש בור וגומר, כמו שכתיב בפרשה. ולאו דווקא בור אלא אפילו שיח ומערה, ולא נאמר בור אלא ללמד שיהא בו כדי להמית דהיינו עשרה טפחים. שרשיה כבר נכתב. דיניה כגון מה שאמרו שור ולא אדם, חמור ולא כלים, חופר בור ברשותו והפקיר רשותו ולא בורו, שחייב, הפקיר בורו גם כן פטור לפי שברשותו חפר, מה שאין כן בחופר ברשות הרבים שאינו חופר ברשות מתחלה ולפיכך חייב בו בכל צד. וכן החופר בור ברשותו סמוך לרשות הרבים ממש ולא הפקיר בורו ואין שום דבר מפסיק בין הבור ורשות הרבים, כגון אלו החופרים לאושין, פירוש יסודות לכותליהם, פטור. ומפני כן פטור, אף על פי שאי איפשר לרבים להשמר אחר שהוא סמוך לדרך כל כך, שאי איפשר לישוב הארץ בלתי שיעשו כל אחד יסודות לבתיהם. ודין המגלה בור אף על פי שלא חפרו שאמרו זכרונם לברכה שחייב [ב"ק מ"ט ע"ב], דמכל מקום בעל התקלה הוא. וחילוק הדינין הבאין בעניין הגילוי לפי כסויו של בור בחלשו וחזקו, ודין בור של שותפין בעניין הכיסוי, ודין בור שחפרוהו שנים זה אחר זה על מי מהן חיובו, ודיני חיוב שיש לו לאדם בהרחקת הנזק כדי שלא יבוא הנזק לבני אדם במימיו וקוציו ובזכוכיותיו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק ג' [כ"ז ע"א] וה' [מ"ט ע"ב] מקמא ובתרא [ס' ע"א]. ונוהגת בזכרים שעליהם לעשות דין ולא בנקבות שהן אינן דנות, אבל מכל מקום בכלל דין התשלומין הן, בין הזיקו או הוזקו.
